ארכיון לקטגוריית : News

                                                       

סשה היקר

שחקן זוכה להערכה ולמחיאות כפיים על גילום דמות שאינה הוא עצמו.

מחיאות הכפיים שלנו מיועדות לדמות המיוחדת שהצגת – את דמותך עצמך, אדם אציל נפש ואמיץ.

פורום "בוחרים בחיים" של המשפחות השכולות ונפגעי הטרור התמודד ללא הצלחה מול אטימות הנפש שהתגלתה בהחלטה להעניק את פרס אופיר ליוצרי הסרט "לאה צמל עורכת דין" על פעילותה בהגנת מחבלים. מוקדם יותר הפגנו מול משרדי מפעל הפיס במחאה על השימוש בכספי הציבור בניסיון לקידום הסרט לפרס האוסקר. אנו מוחים גם כנגד משרד החינוך שאינו מגלה אחריות ציבורית ומונע את הענקת כספים למה שמהווה ביזוי ערכים מקודשים על ידי הציבור.

עורכת דין צמל פעלה בהתמדה לטובת מחבלים ולהקלת העונש שהיו ראויים לו עבור מעשי הזוועה שבצעו. היא לא הסתפקה בכך אלא גם הביעה הבנה למעשים הללו. לשווא ניסינו לשכנע שכספים המיועדים לקדם את התרבות בישראל לא יכולים לשרת סרט המביע הערכה למי שמכשירה פעולות טרור ופוגע ברגשות של קהילה רחבה כאובה של נפגעי הטרור והשותפים לכאבם.

בצעד שעשית הראית גדלות נפש, רגישות לכאב של הזולת וסירוב לשתוק מול עוול ופגיעה בזולת.

ריגשת אותנו סשה.

כמי ששייך לחבורה שאינה מגלה הבנה ואינה סולחת למי שאינו הולך בתלם גילית אומץ לב רב.

פעלת כמי שחונך על פי המסורת היהודית, זנחת את הפסל והלכת לפי צו מצפונך.   

סשה אגרונוב, זוכה פרס אופיר לשנת 2009, הודיע על החלטתו להחזיר את הפרס בעקבות הענקת הפרס לשנת 2020 לסרט "לאה צמל עורכת דין".

באוגוסט 2001 נרצחו בני הזוג שרון בן-שלום הי"ד, יניב בן-שלום הי"ד והאח של שרון- דורון סוורי הי"ד. מחבלים נצמדו למכוניתם בעת שנסעו בכביש 443 וירו בהם, שני ילדים שהיו ברכב נצלו כאשר האמא שרון סוככה עליהם בגופה וספגה את הכדורים.

בשנת 2006 הגישה המשפחה תביעת פיצויים עונשים על סך של 650 מיליון ש"ח כנגד הרשות הפלסטינאית וכנגד המפגעים.

בין המשלחים של כנופית המרצחים ומי שסיפק להם את הנשק היה מרואן ברגותי, בעדות של אחד מחברי הכנופיה הוא סיפר שמרואן ברגותי נתן לו 500 שקלים בתמורה ל"רצח של יהודי".

עם הגשת כתב התביעה , הוגשה בקשה לעיקול כספי הרשות אשר נגבים עבור הרשות על ידי ממשלת ישראל.

בפתיחת קדם המשפט התייצבו נציגי מדינת ישראל (היועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי של משרד הביטחון) יחד עם נציגי הרשות הפלסטינית  בדרישה למחוק את בקשת העיקול או לחילופין להקטינה למינימום. כן, נציגי ממשלת ישראל הצטרפו לרשות הפלסטינית, זו ששלחה את המרצחים כנגד קורבנות הטרור!!!

הרשות הפלסטינית בקשה למחוק את כל התביעה על הסף.  בית המשפט אישר עיקול על סך מיליון ש"ח .

מאוחר יותר התביעה הועברה לבית המשפט המחוזי בירושלים ותוקנה לסך של 400 מיליון שח.

בשנת 2018 ניתן פסק הדין של השופט דרורי הקובע שהרשות שותפה לרצח. בפסיקה זו התבסס על החלטה תקדימית שלו משנת 2004 שקבעה שבתנאים מסוימים לרשות הפלסטינית יש אחריות שיתופית לרצח על ידי מחבלים וניתן לחייב אותה בפיצויים.

עם קבלת פסק הדין הוגשה בקשת עיקול למשרד האוצר על כספי הרשות הפלסטינית , מדינת ישראל ניסתה בתואנות שונות לא לבצע  את העיקול ורק לאחר איום של עורכי הדין בהגשת תביעה לביזוי בית המשפט.

בשנת 2018 ניתן פסק הדין בתביעה. השופט דרורי, פסק פיצויים עונשים של 62 מיליון שקלים. בחלקם חייב את הרשות הפלסטינית ובחלקם את חברי הכנופייה. השופט דרורי חייב את הרשות בהתבסס על השידול של המרצחים לבצע את הפשע, על אספקת הנשק והתשלום עבור ביצוע המעשה.

בשנת 2018, הרשות הפלסטינאית הגישה ערעור לבית המשפט העליון על עצם ההרשעה ועל גובה סכום הפיצוי.  במקביל הגישה המשפחה ערעור על גובה סכום הפיצוי.

בשנת 2019 התקיים דיון בבית המשפט העליון ובמהלכו ביקש בית המשפט את חוות דעת היועץ המשפטי לגבי מתן פיצויים עונשים. 

בדיון פנה סוורי ציון (אביהם של שרון ודורון הי"ד) אל בית המשפט בבקשה לזרז את ההליכים ולסיים את עינויי הדין , בדבריו הוא הדגיש את מותו של רחמים בן שלום ז"ל, אביו של יניב הי"ד ושל פרידה סוורי ז"ל, אימם של שרון בן שלום (סוורי) הי"ד ושל דורון סוורי  הי"ד, אשר לא זכו לראות את הצדק.

היועץ המשפטי של הממשלה נתבקש על ידי שופטי בית המשפט העליון לתת חוות דעת האם, מאחר והמשפחה קיבלה פיצויים ממדינת ישראל, אין בדרישה לפיצויים מהרשות עניין של כפל פיצויים. היועמ"ש קבע שאין כפל מאחר ומדובר בפיצויים עונשים (השונים מפיצויים לנזק) .

הרשות הפלסטינית הגישה ערעור על חוות דעתו של היועץ המשפטי. למרות שחוות הדעת ניתנה לבקשת בית המשפט והרשות אינה בעלת זכות ערעור בעניין, התיר לה בית המשפט להגיש את טיעוניה. 

הרשות מנצלת את זכות הערעור התמוהה שנתנה לה, מגישה בקשות חוזרות להארכת מועד הגשת התגובה שלה ויוצרת  סחבת לביצוע פסק הדין.

אבל המערכת המשפטית לא ממהרת. וכך בסוף שנת 2020, למרות שעברו 14 שנים עדיין היא לא הצליחה להעניש את מי שאחראי לביצוע הפשע הנוראי.  

והמשפחה ממתינה לצדק, להטלת האחריות על אלו שפגעו ביקרים להם, ליום בו מדינת ישראל תקבע שיש מחיר יקר לדם של יקיריהם.

                                                                       

היום התקיים בבית המשפט העליון דיון בעתירה של ארגון "המוקד להגנת הפרט".

השאלה שבה דן בית המשפט היא האם תושבי מדינת ישראל, באמצעות נציגיהם בכנסת ישראל רשאים להחליט שמחבל מורשע יאבד את מעמדו כתושב המדינה או שיכפה עליהם להכיל אותו בניהם ולממן מההפרשות שלהם לביטוח לאומי שלל הטבות למי שבגד בחברה בה הוא חי ופגע הדברים המקודשים לה ביותר – חיי אדם.

כדי לעמוד על מידת האבסורד בעצם הדיון, יש לציין שאותם מחבלים זוכים לכספים והטבות, להם ובני משפחותיהם מהרשות הפלסטינית. כך שמניעת הזכויות של הביטוח הלאומי ממחבלים לא תפגע ביכולת הקיום הבסיסית שלהם אלא תפגום ברווח שלהם ממעשיהם הנתעבים. 

בעולם של הגיון וצדק היו התובעים, אלו המתייצבים מול שופטי הבג"צ כשידיהם מגואלות בדם ותובעים זכויות, מושלכים מדלתות בית המשפט. בעולם ההזוי בו אנחנו קיימים מערכת המשפט עוסקת בסוגיה הזאת למעלה מ11 שנה כשבינתיים היא מונעת מהרשות המבצעת להטיל על המחבלים את הסנקציות בהתאם לסמכות המוקנית לה על פי החוק.

בעולם שפוי בו המדינה מקבלת את כל הכלים הדרושים לה להגן על חיי אזרחיה והמערכת המשפטית מסייעת לה במשימה הכול כך חשובה הזאת, שר הפנים היה מסלק את אותם מחבלים מגבולות ישראל אל תחומי הרשות הפלסטינית. בכך היה מונע את החשש שמא יחזרו על מעשי הטרור שלהם (כפי שקרה ללא מעט ממחבלים משוחררים), מונע את הסיכוי שקורבנות הטרור יעמדו מול מי שריסק את עולמם וגם מגביר את ההרתעה שתמנע מאחרים לעלות על דרך הטרור.

בעולם שלנו

בעקבות דרישה קודמת של הבג"צ מהכנסת לחוקק חוק שיבהיר את סמכויות נציג הממשלה לבטל תושבות התכנסה וועדת הפנים לנסח חוק מתאים. חברי הוועדה הדגישו בדיונים ועגנו את העיקרון בחוק בצורה מפורשת שהסמכות ניתנה לשר הפנים בהתייעצות עם שר המשפטים ואינה תלויה בדעתו של היועץ המשפטי לממשלה. ידעו חברי הוועדה מדוע הם העלו את הדרישה הזאת משום שלאחר שיצא החוק, ובניגוד לרוח החוק פנה השר דרעי ליועמ"ש והלה התנה את הפעלת הסמכות בנתינת מעמד למחבל … המקנה לו את כל הזכויות הסוציאליות.

וכך הגענו למצב שבו תושבי מדינת ישראל מנועים מלסלק את המחבל מתחומי המדינה ומחויבים לתת לו זכויות סוציאליות מלאות המתווספות לאתנן שהוא מקבל מהרשות הפלסטינית.

ועדיין לא נחה דעתה של המערכת והיא מתכנסת לפסוק האם עדיין לא פגענו חלילה בזכויות של מי שפוצצו אוטובוסים, רצחו נערות צעירות, רצחו זוגות ומשפחות והביאו לתושבי ישראל אוקיאנוס של שכול ונכות וכאב.

הזוי!

השבוע פגשנו נציגי הפורום בוחרים בחיים את שר המודיעין וחבר הקבינט אלי כהן כדי להציג את הפורום ואת פועלו להגברת המאבק בטרור.מסרנו לו חוברת חבילת ההרתעה שהממשלה מיישמת רק חלקית.דברנו על חשיבות הבטחון הלאומי והאישי ולאזן המאמצים בין השניים.שמחנו לאוזן קשבת ופתיחות ע״י השר.למרות תקופת הנגיף אין להרפות מהמאבק בטרור שישאר הרבה זמן אחרי הנגיף.שנה וחתימה טובה למדינה ועם ישראל.