אב שכול מבקש צדק, אבל מערכת הצדק עסוקה, נא לא להפריע
באוגוסט 2001 נרצחו בני הזוג שרון בן-שלום הי"ד, יניב בן-שלום הי"ד והאח של שרון- דורון סוורי הי"ד. מחבלים נצמדו למכוניתם בעת שנסעו בכביש 443 וירו בהם, שני ילדים שהיו ברכב נצלו כאשר האמא שרון סוככה עליהם בגופה וספגה את הכדורים.
בשנת 2006 הגישה המשפחה תביעת פיצויים עונשים על סך של 650 מיליון ש"ח כנגד הרשות הפלסטינאית וכנגד המפגעים.
בין המשלחים של כנופית המרצחים ומי שסיפק להם את הנשק היה מרואן ברגותי, בעדות של אחד מחברי הכנופיה הוא סיפר שמרואן ברגותי נתן לו 500 שקלים בתמורה ל"רצח של יהודי".
עם הגשת כתב התביעה , הוגשה בקשה לעיקול כספי הרשות אשר נגבים עבור הרשות על ידי ממשלת ישראל.
בפתיחת קדם המשפט התייצבו נציגי מדינת ישראל (היועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי של משרד הביטחון) יחד עם נציגי הרשות הפלסטינית בדרישה למחוק את בקשת העיקול או לחילופין להקטינה למינימום. כן, נציגי ממשלת ישראל הצטרפו לרשות הפלסטינית, זו ששלחה את המרצחים כנגד קורבנות הטרור!!!
הרשות הפלסטינית בקשה למחוק את כל התביעה על הסף. בית המשפט אישר עיקול על סך מיליון ש"ח .
מאוחר יותר התביעה הועברה לבית המשפט המחוזי בירושלים ותוקנה לסך של 400 מיליון שח.
בשנת 2018 ניתן פסק הדין של השופט דרורי הקובע שהרשות שותפה לרצח. בפסיקה זו התבסס על החלטה תקדימית שלו משנת 2004 שקבעה שבתנאים מסוימים לרשות הפלסטינית יש אחריות שיתופית לרצח על ידי מחבלים וניתן לחייב אותה בפיצויים.
עם קבלת פסק הדין הוגשה בקשת עיקול למשרד האוצר על כספי הרשות הפלסטינית , מדינת ישראל ניסתה בתואנות שונות לא לבצע את העיקול ורק לאחר איום של עורכי הדין בהגשת תביעה לביזוי בית המשפט.
בשנת 2018 ניתן פסק הדין בתביעה. השופט דרורי, פסק פיצויים עונשים של 62 מיליון שקלים. בחלקם חייב את הרשות הפלסטינית ובחלקם את חברי הכנופייה. השופט דרורי חייב את הרשות בהתבסס על השידול של המרצחים לבצע את הפשע, על אספקת הנשק והתשלום עבור ביצוע המעשה.
בשנת 2018, הרשות הפלסטינאית הגישה ערעור לבית המשפט העליון על עצם ההרשעה ועל גובה סכום הפיצוי. במקביל הגישה המשפחה ערעור על גובה סכום הפיצוי.
בשנת 2019 התקיים דיון בבית המשפט העליון ובמהלכו ביקש בית המשפט את חוות דעת היועץ המשפטי לגבי מתן פיצויים עונשים.
בדיון פנה סוורי ציון (אביהם של שרון ודורון הי"ד) אל בית המשפט בבקשה לזרז את ההליכים ולסיים את עינויי הדין , בדבריו הוא הדגיש את מותו של רחמים בן שלום ז"ל, אביו של יניב הי"ד ושל פרידה סוורי ז"ל, אימם של שרון בן שלום (סוורי) הי"ד ושל דורון סוורי הי"ד, אשר לא זכו לראות את הצדק.
היועץ המשפטי של הממשלה נתבקש על ידי שופטי בית המשפט העליון לתת חוות דעת האם, מאחר והמשפחה קיבלה פיצויים ממדינת ישראל, אין בדרישה לפיצויים מהרשות עניין של כפל פיצויים. היועמ"ש קבע שאין כפל מאחר ומדובר בפיצויים עונשים (השונים מפיצויים לנזק) .
הרשות הפלסטינית הגישה ערעור על חוות דעתו של היועץ המשפטי. למרות שחוות הדעת ניתנה לבקשת בית המשפט והרשות אינה בעלת זכות ערעור בעניין, התיר לה בית המשפט להגיש את טיעוניה.
הרשות מנצלת את זכות הערעור התמוהה שנתנה לה, מגישה בקשות חוזרות להארכת מועד הגשת התגובה שלה ויוצרת סחבת לביצוע פסק הדין.
אבל המערכת המשפטית לא ממהרת. וכך בסוף שנת 2020, למרות שעברו 14 שנים עדיין היא לא הצליחה להעניש את מי שאחראי לביצוע הפשע הנוראי.
והמשפחה ממתינה לצדק, להטלת האחריות על אלו שפגעו ביקרים להם, ליום בו מדינת ישראל תקבע שיש מחיר יקר לדם של יקיריהם.
